הלכה: אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין כָּל שֶׁהֵן כול'. יֵין נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָה וְעוֹרוֹת לְבוּבִין על שֵׁם וְלֹֽא יִדְבַּ֧ק בְּיָֽדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן הַחֵ֑רֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' יין נסך וכו'. דאסורין בהנאה על שם ולא ידבק וגו':
משנה: אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין כָּל שֶׁהֵן. יֵין נֶסֶךְ וַעֲבוֹדָה זָרָח וְעוֹרוֹת לְבוּבִין וְשׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וְצִפֳּרֵי מְצוֹרָע וְשִׂיעֵר נָזִיר וּפֶטֶר חֲמוֹר וּבָשָׂר בֶּחָלָב וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. 36b הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יין נסך שנפל לבור. של יין:
כולו אסור בהנאה. שהיין שנתנסך לע''א אוסר במינו בכל שהוא כדפרישית במתני' דלעיל:
ימכר כולו וכו'. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל בחבית בחביות שנתערבה חבית יין נסך בחביות ימכרו כולן חוץ מדמי אותה חבית יוליך הנאה לים המלח וכן בסתם יינם של נכרים שלא ידענו שנתנסך ודאי ואע''פ שאסור בהנאה הוא אינו אוסר תערובתו בהנאה אלא ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי אותו סתם יינן יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה:
מתני' אילו אסורין ואוסרין כל שהן. כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף כולין אסורין:
הרי אלו אסורין וכו'. למעוטי איסורי הנאה שאין דרכן לימנות ולא חשיבי או שדרכן לימנות ואין איסורן איסור הנאה שאינן אוסרין את תערובתן בכל שהן:
ובשר בחלב. חתיכת בשר שנתבשלה בחלב שאסורה בהנאה שנתערבה באלף חתיכות וכן חולין שנשחטו בעזרה שאסור בהנאה מדבריהם ונתערבו באלף כולן אסורין עד שיגביה ויטול חתיכת האיסור מהן:
ושור הנסקל וכו'. כל הני איסורי הנאה נינהו ובעלי חיים דחשיבי אפי' באלף אינן בטילין:
וע''א. צורה שעבדוה ונתערב באלף צורות שאינן ע''א וכן עורות לבובין דאיסורי הנאה נינהו כדאמרינן לעיל בפ''ב שנתערבו אפי' באלף הכל אסור בהנאה ויולך הכל לים המלח:
יין נסך. אם נתערב יין ביין הכל אסור בהנאה וכדפרישית במתני' דלעיל בחילוק אם נפל איסור לתוך היתר. ואם נתערבה חבית יין נסך בחביות הרבה ימכרו כולן לנכרי ומולך דמי אותה חבית של יין נסך לים המלח ושאר הכל מותר בהנאה ואסור בשתיה:
וְשׁוֹר הַנִּסְקָל. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יֵאָכֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵֽאָכֵל֙. מִיכָּן שֶׁאָסוּר אַף בַּהֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מה תלמוד לומר לא יאכל. אלא מכאן שאסור אף בהנאה ומאת בשרו דרשינן דאע''ג ששחטו קודם גמר דינו ועבדיה כמין בשר אסור:
עֶגְלָה עֲרוּפָה. שָׁם שָׁם. מַה שָׁם הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָייָה אַף שָׁם הָאָמוּר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
עגלה ערופה שם שם. כתיב ותקבר שם וכתיב וערפו שם מה מת אסור בהנאה אף עגלה ערופה אסורה בהנאה:
וְצִפֳּרֵי מְצוֹרָע. כָּל צִפּ֥וֹר טְהוֹרָה תֹּאכֵֽלוּ זוֹ הַחַיָּה. וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר לֹא תֹֽאכְל֖וּ מֵהֶ֑ם זֶה הַשְּׁחוּטָה. אוֹ חִילּוּף. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹא הִתְפִּישָׂה הַתּוֹרָה אִיסּוּר הֲנָייָה דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
לא התפיסה התורה איסור הנאה. להדיוט ברוב המקומות בדבר שיש בו רוח חיים:
וציפרי מצורע. נאסרו בהנאה משעת שחיטה והשחוטה היא שנאסרה כדדרשינן כל צפור וכו':
או חילוף. דהמשולחת החיה היא שאסור':
וְשִׂיעֵר נָזִיר. וְנָתַן֙ עַל הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁר תַּחַ֭ת זֶ֥בַֽח הַשְּׁלָמִֽים׃
Pnei Moshe (non traduit)
ושיער נזיר. דכתיב ולקח שער ראש נזרו ונתן על האש וגו'. ילפי' שאסור בהנאה:
וּפֶטֶר חֲמוֹר. עֲרִיפָה עֲרִיפָה. מַה לְהַלָּן קוֹבְרוֹ וְאָסוּר בַּהֲנָייָה אַף כָּן קוֹבְרוֹ וְאָסוּר בַּהֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
עריפה עריפה. מעגלה ערופה:
וּבָשָׂר בֶּחָלָב. תַּנֵּי. בּג' מְקוֹמוֹת כָּתוּב לֹֽא תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י. לַאֲכִילָה וְלַהֲנָייָה וּלְבִישּׁוּל.
וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָֽמְרָה תוֹרָה. שְׁחוֹט שֶׁלִּי בְשֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ בְּשֶׁלָּךְ. מַה שֶׁלִּי בְשֶׁלָּךְ אָסוּר. אַף שֶׁלָּךְ בְּשֶׁלִּי עָנוּשׁ כָּרֵת. וְלָאו רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. לְמֵידִין מִקַּל וָחוֹמֶר וְאֵין עוֹנְשִׁין מִקַּל וָחוֹמֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
שחוט שלי בשלי. קרבן שלי תשחוט בעזרה כדכתיב ושחט את בן הבקר וגו':
ושלך בשלך. דכתיב וזבחת מבקרך וצאנך וגו' בשעריך:
מה שלי בשלך אסור. בהנאה משום שחוטי חוץ:
אף שלך בשלי. אסור בהנאה:
ענוש כרת ולאו. כלומר אי הכי יכול דלמד משחוטי חוץ שיהא ענוש כרת ועובר בלאו בחולין שנשחטו בעזרה:
למדין מק''ו ואין עונשין מק''ו. כלומר דבמה מצינו הוא נדרש הכא וילפינן הקל מהחומר ודבר הנלמד במה מצינו אין עונשין בו כמו דאין עונשין מדין ק''ו:
וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן נְבֵילָה עִמָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא מַתְנֵי אֶלָּא דָּבָר שֶׁאָסוּר בַּהַנָייָה. נְבֵילָה מוּתֶּרֶת בַּהֲנָייָה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי חָמֵץ בַּפֶּסַח. חָמֵץ יֵשׁ בּוֹ כָרֵת וְאֵילּוּ אֵין בָּהֶן כָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
התיבון והרי חמץ בפסח. דאסור בהנאה וליתני וכגון בככרות של בעל הבית שנתערבו דהוי נמי דבר שבמנין לר''ע:
ולמה לא תנינן. במתני' נבילה עמהן ובחתיכה נבילה שנתערבה:
אלא דבר שאסור בהנייה. וקסבר האי תנא דתרתי בעינן דבר שבמנין ואיסורו איסור הנאה:
חמץ יש בו כרת. ולא תני התנא אלא אלו אע''פ שאין בהן כרת כיון דדבר שבמנין ואיסורי הנאה נינהו אינן בטילין והלכך לא חשיב חמץ בפסח בהדייהו:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי. אִיסּוּרֵי הֲנָייָה מָהוּ שֶׁיִּבָּטְלוּ (בְּצֵירוּף) [בְּטֵירוּף]. וְהָתַנִּינָן שׂוֹר הַנִּסְקַל. תִּפְתָר בַּחֲתִיכוֹת. וְהָתַנִּינָן צִּיפֳּרֵי מְצוֹרָה. תִּיפְתָּר צִּיפּוֹר בַּצִּיפֳּרִין. וְהָתַנִּינָן שֵׂיעֵר נָזִיר. אִית לָךְ מֵימַר צִּיפּוֹר בַּצִּיפֳּרִין. כַּד מַטּוּן לְעָרְלָה הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנִּינָן הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר בְּכוֹר בַּבֶּגֶד יִדָּלֵק הַבֶּגֶד. וּמִשִּיעֵר הַנָּזִיר מִפֶּטֶר חֲמוֹר בַּשַּׂק יִדָּלֵק הַשַּׂק. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ אֲמַר תַּנָּא קַמָּן אִיתְייָהִיבַת יְאוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
איסורי הנייה מהו שיבטלו בצירוף. אם צרף מהן חתיכות קטנות וטרפן מהו שיבטלו. ודוגמתו איכא למ''ד בפ''ג דערלה צמר בכור שטרפו בטל ברוב:
והתנינן שור הנסקל. וקס''ד דאפי' דבר שאינו חשוב ממנו אינו בטל. וקאמר דמהא לא תיפשוט דתיפתר בחתיכות חשובות משור הנסקל שנתערבו בחתיכות:
תיפתר ציפור בציפורין. שנתערב ודבר חשוב הוא:
אית לך מימר ציפור בציפורין. בתמיה כלומר וכי בשיער נזיר נמי בדבר חשוב ממנו שנתערב מוקמית לה והא שער נזיר סתמא קתני:
כד מטון. למסכת ערלה ושנו מתני' דלקמיה השיב ר' יעקב לפני ר' יוסי דמאי תיבעי לך השתא הא תנינן בהדיא האורג מלא הסיט וכו'. ובשער נזיר נמי מלא הסיט בעינן:
אלו אמר תנא קמן איתייהבת יאות. ובפ''ג דערלה בכעין זה גריס אילו איתתבת תמן אית הוות יאות. והיינו הך כלומר אלו השבת אותי שם בהיותינו עוסקים במסכת ע''ז ושאלתי זה והיית משיב לי ממתני' דערלה שפיר הוי השתא מאי רבותא היא דאנן עסוקים במס' ערלה ולא הזכרת מהאי מתני' עד שבאנו לשנותה במקומה:
משנה: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כּוּלּוֹ אָסוּר בַּהֲנָייָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יִמָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יין נסך שנפל לבור. של יין:
כולו אסור בהנאה. שהיין שנתנסך לע''א אוסר במינו בכל שהוא כדפרישית במתני' דלעיל:
ימכר כולו וכו'. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל בחבית בחביות שנתערבה חבית יין נסך בחביות ימכרו כולן חוץ מדמי אותה חבית יוליך הנאה לים המלח וכן בסתם יינם של נכרים שלא ידענו שנתנסך ודאי ואע''פ שאסור בהנאה הוא אינו אוסר תערובתו בהנאה אלא ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי אותו סתם יינן יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה:
מתני' אילו אסורין ואוסרין כל שהן. כל מקום שנתערבו שם אפי' אחד באלף כולין אסורין:
הרי אלו אסורין וכו'. למעוטי איסורי הנאה שאין דרכן לימנות ולא חשיבי או שדרכן לימנות ואין איסורן איסור הנאה שאינן אוסרין את תערובתן בכל שהן:
ובשר בחלב. חתיכת בשר שנתבשלה בחלב שאסורה בהנאה שנתערבה באלף חתיכות וכן חולין שנשחטו בעזרה שאסור בהנאה מדבריהם ונתערבו באלף כולן אסורין עד שיגביה ויטול חתיכת האיסור מהן:
ושור הנסקל וכו'. כל הני איסורי הנאה נינהו ובעלי חיים דחשיבי אפי' באלף אינן בטילין:
וע''א. צורה שעבדוה ונתערב באלף צורות שאינן ע''א וכן עורות לבובין דאיסורי הנאה נינהו כדאמרינן לעיל בפ''ב שנתערבו אפי' באלף הכל אסור בהנאה ויולך הכל לים המלח:
יין נסך. אם נתערב יין ביין הכל אסור בהנאה וכדפרישית במתני' דלעיל בחילוק אם נפל איסור לתוך היתר. ואם נתערבה חבית יין נסך בחביות הרבה ימכרו כולן לנכרי ומולך דמי אותה חבית של יין נסך לים המלח ושאר הכל מותר בהנאה ואסור בשתיה:
הלכה: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר כול'. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם בֶּן בְּתֵירָה. יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל לַבּוֹר יִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי יָסָא. חַד רַבָּנִין נְפַק מִבֵּית ווַעֲדָא. אֲמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְחַד אָמַר. אֵין הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. 37a וּמוֹדֶה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּיַיִן לְתַבְשִׁיל שֶׁהוּא אָסוּר. רִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּו גַּמְלִיאֵל בְּחָבִית בֵּין חָבִיּוֹת לִימָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹי חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי זֵירָא קוֹמֵי רִבִּמִּי. עַד דְּלָא אִתְאַָמָּרַת הָדָא מִילְּתָא לָא הֲוְינָן יוֹדְעִין דּוּ כֵּן. לָא אִתְאַָמָּרַת אֶלָּא מוֹדִין חֲכָמִים לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אוֹ דִילְמָא לָא אִתְאַָמָּרַת אֶלָּא מוֹדֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן. יְדַע הֲוָה רִבִּי זְעִירָא דוּ כֵן אֶלָּא כְאִינַּשׁ דִּשְׁמַע מִילָּה וּמַקְשֶׁה עֲלָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כלי פפייר. מין עשב בלשון ערבי פפייר והוא גדל ביאור מצרים ועושין ממנו נייר לכתוב:
שזפתן נכרי מחלוקת רבי וחכמים. והא דר' יוסי בר' בון מקמי הכא גרסינן דאמר הלכה כרבי כדר' יוסי בשם ר' יוחנן. כלומר דהני כלי פפייר כדין כלי עץ יש להן ותליא בפלוגתא דר' וחכמים אם מנגבן או צריך לקלף את זיפתן:
דתני. בתוספתא שם כלומר דמייתי ראיה דכל הני דקחשיב בסיפא דתוספתא דדומות לשל עץ ולא סגי להו בניגוב וסתמא דברייתא כחכמים:
היתה גיתו טמאה. שהלכו בה טמאין וטמאוה:
הלולבין. איסקופ''א בלע''ז שמכבדין בהן הענבים המתפזרין לאוספן:
והדפין. העשוין כמין דלת ונותנן על התפוח:
והעדשה. היא הגת עצמה:
מנגבן. במים ואפר:
והעקל של נצרים. של שבטים ויש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב:
ושל בטבוט. קנבוס והן בולעין הרבה:
ושל שיפא. פיא''ור בלע''ז:
ושל גמי. יונ''ק ובלעי טפי:
מבד לבד ומגת לגת. פעמים שהן יותר מי''ב חדש כגון באפילות ופעמים שהן פחות כגון בחרפי:
תני. שם:
מקלחין. בכח:
שמימיו מהלכין. ושוטפין:
כדי עונה. לקמיה מפרש לה:
מה ופליג. אם פליגי ר' חייה ור' יוחנן. וקאמר דלא פליגי אלא כאן שהיום והלילה שוין בתקופת ניסן ותשרי ובהא קאמר ר' חייה או יום או לילה:
וכאן בשאין היום והלילה שוין. כגון בתקופת תמוז וטבת בהא קאמר ר' יוחנן חצי יום וחצי לילה די''ב שעות שלימות בעינן והוא סתם עונה:
גמ' בשם בן בתירה וכו'. דסבירא ליה כרבן שמעון בן גמליאל במתני':
חד מרבנן. כשהיה יוצא מבית המדרש אמר ששמע מר''י ור''ל דהוו פליגי אי הלכה כרשב''ג או לא ושמע שהיו אומרים ומודה רשב''ג ביין נסך שנפל לתבשיל שהוא אסור כולו בהנאה וטעמא דהיין מכשיר להתבשיל שיהא יפה לאכילה:
אמר ר' זירא קומי רב אמי עד דלא איתאמרת הדא מילתא לא הוינן ידעינן דהוא כן. כלומר אילולא דאמרה ר' בון בשם רב הכי לא ידענו זה והוה מספקא לן היאך איתאמרת מילתא בבי מדרשא אם לא איתאמרת אלא מודים חכמים לרשב''ג כדרב או דילמא לא איתאמרת אלא כהאי מרבנן דאמר מודה רשב''ג לחכמים ביין שנפל לתבשיל:
ידע הוה ר' זירא דהוא כן. דאיתאמרת מילתא כדרב אלא דעשה עצמו כאינש דשמע מילתא ומקשי עלה ועשה עצמו כאילו נסתפק בדבר:
מודה רבי בקנקנים. של נכרים שאסורות כדמפרש טעמא שאילו מכניסן לכך שמכניסין בהן יין לקיום:
גמ' מתניתא דרבי. כלומר רישא דמתני' אתיא כרבי דבשל אבן מודה רבי דבעי ניגוב וסגי בכך לכ''ע:
של עץ. פליגי כדקתני במתני':
ושל חרס. וסיפא דמתני' בשל חרס אתיא דלא כרבי:
דתני. בתוספתא ריש פ''ט:
הגת והמחץ. מחץ הוא כלי שדולין בו מן הבור לחבית ובשל חרס מיירי דבסיפא דתוספתא קתני של עץ ושל אבן צריך לנגב מכלל דרישא בשל חרס הוא וקתני ר' מתיר והיינו בניגוב וא''כ סיפא דמתני' דלא כרבי:
וחכמים אוסרים. גרסינן:
משנה: גַּת שֶׁל אֶבֶן שֶׁזִּפְּתְּתָהּ גּוֹי מְנַגְּבָהּ וְהִיא טְהוֹרָה. וְשֶׁל עֵץ רִבִּי אוֹמֵר יְנַגֵּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁל חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁקָּלַף אֶת הַזֶּפֶת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
ושל עץ. דבעיא זפת טובא ובלע חמרא טפי:
מתני' שזפתה נכרי. ואורחא למרמי בה חמרא פורתא ולאעבורי קוטרא דזיפתא:
מנגבה. במים ואפר:
רבי אומר ינגב. כמו בשל אבן:
וחכמים אומרים. צריך לקלף את כל הזפת:
ושל חרס. דכלא זיפתא בלע חמרא אע''פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה והלכה כחכמים:
הלכה: גַּת שֶׁלְּאֶבֶן שֶׁזִּפְּתָהּ גּוֹי כול'. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי. שֶׁלְּעֵץ רִבִּי אוֹמֵר. יְנַגֵּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יִקְלוֹף אֶת הַזֶּפֶת. וְשֶׁלְּחֶרֶס דְּלֹא כְרִבִּי. דְּתַנֵּי. הַגַּת וְהַמַּחַץ וְהַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלְּגוֹי. רִבִּי מַתִּיר וַחֲכָמִים (אוֹמְרִים). מוֹדֶה רִבִּי בַּקַּנְקָנִים שֶׁאֲסוּרוֹת. וּמִפְּנֵי מַה אֵילּוּ אֲסוּרִין וְאֵילּוּ מוּתָּרִין. אֵילּוּ מַכְנִסָן לְכָךְ וְאֵילּוּ אֵין מַכְנִסָן לְכָךְ. רִבִּי יּוסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי. כְּלֵי פַּפִּייָר שֶׁזִּפְתָּן גּוֹי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְּרִבִּי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי וַחֲכָמִים. דְּתַנֵּי. הָֽיְתָה גִיתּוֹ טְמֵיאָה וּמְבַקֵּשׁ לְטַהֲרָהּ. הַלּוּלָבִין וְהַדַּפִּין וְהָעֲדַשָּׁה מַנַגְּבָן וּטְהוֹרִין. וְהָעֶקֶל שֶׁלִּנְצָרִין וְשֶׁלְּבִטְבּוּט וְשֶׁלְּעֵץ שֶׁלְּשִׁיפָה שֶׁלְּחוּטִין שֶׁלְגָמִי מְיַישְּׁנָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִבַּד לְבַד וּמִגַּת לְגַת. תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִם רָצָה לְטַהֲרָן מִיָּד נוֹתֵן בְּצִינּוֹר שֶׁמֵּימָיו מְקַלְּחִין אוֹ בְּנָהָר שֶׁמֵּימָיו מְהַלְּכִין כְּדֵי עוֹנָה. כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ מְנַגֵּב בְּטָהֳרוֹת כָּךְ מְנַגֵּב בְּיֵין נֶסֶךְ. כַּמָּה הִיא עוֹנָה. רִבִּי יּוסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. חֲצִי יוֹם. וַחֲצִי לַיְלָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אוֹ יוֹם אוֹ לַיְלָה. מַה וּפְלִיג. אֶלָּא כָּאן שֶׁהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין וְכָאן שֶׁאֵין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין.
Pnei Moshe (non traduit)
כלי פפייר. מין עשב בלשון ערבי פפייר והוא גדל ביאור מצרים ועושין ממנו נייר לכתוב:
שזפתן נכרי מחלוקת רבי וחכמים. והא דר' יוסי בר' בון מקמי הכא גרסינן דאמר הלכה כרבי כדר' יוסי בשם ר' יוחנן. כלומר דהני כלי פפייר כדין כלי עץ יש להן ותליא בפלוגתא דר' וחכמים אם מנגבן או צריך לקלף את זיפתן:
דתני. בתוספתא שם כלומר דמייתי ראיה דכל הני דקחשיב בסיפא דתוספתא דדומות לשל עץ ולא סגי להו בניגוב וסתמא דברייתא כחכמים:
היתה גיתו טמאה. שהלכו בה טמאין וטמאוה:
הלולבין. איסקופ''א בלע''ז שמכבדין בהן הענבים המתפזרין לאוספן:
והדפין. העשוין כמין דלת ונותנן על התפוח:
והעדשה. היא הגת עצמה:
מנגבן. במים ואפר:
והעקל של נצרים. של שבטים ויש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב:
ושל בטבוט. קנבוס והן בולעין הרבה:
ושל שיפא. פיא''ור בלע''ז:
ושל גמי. יונ''ק ובלעי טפי:
מבד לבד ומגת לגת. פעמים שהן יותר מי''ב חדש כגון באפילות ופעמים שהן פחות כגון בחרפי:
תני. שם:
מקלחין. בכח:
שמימיו מהלכין. ושוטפין:
כדי עונה. לקמיה מפרש לה:
מה ופליג. אם פליגי ר' חייה ור' יוחנן. וקאמר דלא פליגי אלא כאן שהיום והלילה שוין בתקופת ניסן ותשרי ובהא קאמר ר' חייה או יום או לילה:
וכאן בשאין היום והלילה שוין. כגון בתקופת תמוז וטבת בהא קאמר ר' יוחנן חצי יום וחצי לילה די''ב שעות שלימות בעינן והוא סתם עונה:
גמ' בשם בן בתירה וכו'. דסבירא ליה כרבן שמעון בן גמליאל במתני':
חד מרבנן. כשהיה יוצא מבית המדרש אמר ששמע מר''י ור''ל דהוו פליגי אי הלכה כרשב''ג או לא ושמע שהיו אומרים ומודה רשב''ג ביין נסך שנפל לתבשיל שהוא אסור כולו בהנאה וטעמא דהיין מכשיר להתבשיל שיהא יפה לאכילה:
אמר ר' זירא קומי רב אמי עד דלא איתאמרת הדא מילתא לא הוינן ידעינן דהוא כן. כלומר אילולא דאמרה ר' בון בשם רב הכי לא ידענו זה והוה מספקא לן היאך איתאמרת מילתא בבי מדרשא אם לא איתאמרת אלא מודים חכמים לרשב''ג כדרב או דילמא לא איתאמרת אלא כהאי מרבנן דאמר מודה רשב''ג לחכמים ביין שנפל לתבשיל:
ידע הוה ר' זירא דהוא כן. דאיתאמרת מילתא כדרב אלא דעשה עצמו כאינש דשמע מילתא ומקשי עלה ועשה עצמו כאילו נסתפק בדבר:
מודה רבי בקנקנים. של נכרים שאסורות כדמפרש טעמא שאילו מכניסן לכך שמכניסין בהן יין לקיום:
גמ' מתניתא דרבי. כלומר רישא דמתני' אתיא כרבי דבשל אבן מודה רבי דבעי ניגוב וסגי בכך לכ''ע:
של עץ. פליגי כדקתני במתני':
ושל חרס. וסיפא דמתני' בשל חרס אתיא דלא כרבי:
דתני. בתוספתא ריש פ''ט:
הגת והמחץ. מחץ הוא כלי שדולין בו מן הבור לחבית ובשל חרס מיירי דבסיפא דתוספתא קתני של עץ ושל אבן צריך לנגב מכלל דרישא בשל חרס הוא וקתני ר' מתיר והיינו בניגוב וא''כ סיפא דמתני' דלא כרבי:
וחכמים אוסרים. גרסינן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source